שפת אמת לפרשת שופטים- תרמד
בפסוק תמים תהי'. נביא מקרבך כו' כמוני כו'. דכתי' לא ימנע טוב להולכים בתמים. דבכל דבר יש פנימיות והוא חיות שבא בכח התורה שנק' טוב וע"ז נאמר מה רב טובך כו' צפנת כו' לחוסים בך נגד בנ"א. פי' שהקב"ה ברא עוה"ז בבחי' הטבעיות. וזה חלק האומות שיש בטבע ג"כ כמה מיני חכמות וכישופים. אבל תכלית בריאת כל אלה הענינים הי' שבנ"י ילכו בתמימות כמ"ש לא כן נתן לך ה"א פי' שגם שרואין ומבינים כל עצות האומות כמ"ש לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות כו'. להניח כל אלה החכמות ולהיות תמים עם ה' ועי"ז זוכין להתגלות טוב הגנוז שהוא הפנימיות וכפי מה שהי' נמצא זאת התמימות והבטחון בו ית'. כך הי' נמצא נביאים בישראל כאשר דור המדבר היו בזה התמימות שנמשכו אחר הקב"ה למדבר. כמ"ש זכרתי לך כו' ועי"ז זכו לקבל התורה טוב הגנוז בחי' נבואת מרע"ה כנ"ל. וזה הדרך נשאר לעולם. תמים תהי' ואז נביא כו' כמוני יקים לך כו'. וכמו כן בש"ק שמבטלין כל המעשים והמלאכות בעבור מצות ה' הוא בחי' התמימות לכן יש בו הארת הנשמה יתירה שהוא מטוב הגנוז בחי' מרע"ה כדאיתא שמרע"ה מחזיר לבנ"י בש"ק הכתרים של נעשה ונשמע: