שפת אמת לפרשת דברים- תרלז
במדרש תורה מרפא הלשון מקודם כתיב לא איש דברים אנכי משזכה לתורה אלה הדברים כו'. כי מ"ש מרע"ה לא איש דברים אנכי כו'. הגם כי בוודא ידע את עצמו כי הוא מובחר שבישראל. אך אדרבא הוא הדבר לאשר מרע"ה כלל הדעת של כל בנ"י לכן כ"ז שלא היו בנ"י מתוקנים לא הי' איש דברים כי דיבורו כולל כללות הדיבור של בנ"י. ושמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל פי' כבד פה וכבד לשון כי לא הי' יכול להוציא תעלומות ופנימיות רצונו מכח אל הפועל כו'. פי' ג"כ בעבור כי לא היו בנ"י מוכנים עדיין להיות נמשכין אחר רצון מרע"ה והנהגתו אותם. אמנם כאן כתיב דיבר משה כו' ככל אשר צוה כו' אותו אליהם שהי' יכול לדבר עמהם כרצונו. והי' זה סימן כי הם מוכנים לבוא לא"י לכן נגמר אז הנהגת מרע"ה ונמשכו בנ"י אחריו כמ"ש לבסוף ולא נתן כו' לכם לב כו' עד היום הזה. וזה הוא ג"כ הענין שכ' במד' ספרים נכתבין בכל לשון כו'. כי בוודאי כל שבעים לשונות צריכין להיות בטלים לבנ"י. ואמת שיש לכל אומה ולשון התנגדות מיוחדת לבנ"י. וכפי מה שבנ"י מתקנין אלה ההתנגדות. כמו כן ממשיכין הארת התורה להשבעים לשונות להיות כפופין להם. וכתיב באר את התורה. בשבעים לשונות פירש להם. וזה הי' סימן שנכפפו האומות תחתיהם כי לכל הדברים יש שורש בתורה. כמ"ש במד' ועלהו לתרופה כו'. פי' כמ"ש חז"ל ע"פ ועלהו לא יבול שיחת חולין שלהם תורה הוא כו'. פי' כי ע"י הבל פה בתורה נשאר רוח קדושה וטהרה בפה וזה מרפא כל הדיבורים. ובוודאי הארות של השבעים לשונות בכח התפשטות כח התורה לשם. הוא ענין שיחת חולין של ת"ח. וז"ש ועלהו לתרופה. וכפי מה שניתקנו השבעים לשונות שנכפפו האומות ת"י בנ"י. כמו כן נמשכו בנ"י אחר דבריו של מרע"ה כי הכל דבר אחד והא בהא תליא: